בית המשפט העליון עשה ולא עשה
כל השנתיים האלה קראתי מאות פסיקות, למדתי ספרים, ויותר מכל חרטתי על לוח לבי את דברי נשיא בית המשפט של אז, אהרן ברק. שאמר וחזר ואמר וכתב: ״חוקי היסוד הם מבט מחודש על החיים.״ אמירה זו חיזקה אותי. פניתי לעליון, ביקשתי רשות ערעור על דחייה שדחה בית המשפט המחוזי. שבית המשפט העליון יידרש סוף סוף לעושק מנוצלי השואה. (לא להבהל, כתבתי בנימוס).
והנה הגיע היום הגורלי. עליתי לירושלים. והתגלה ממש ברגע האחרון כי השופטת שאמורה הייתה לנהל את הדיון חלתה. לאולם נכנס הנשיא, אהרן ברק. העולם עצר את נשימתו. אהרן ברק החזיק את התיק של בקשת הערער שלי, הניח כף יד על התיק הסגור ושאל מה יש לי לומר. הוא הקשיב דקה או שתיים ואמר, שאין מה לערער. המלים המדוייקות רשומות בפסק הדין. אם אתבונן בו אזיל דמעות דם.
אבל ראה נא אורי משגב : חלפו שמונה שנים ובשנת 2008 העליון פסק שאכן סבלות יהדות רומניה, בולגריה, ארצות ערב, הם שלילת חירות. סוף סוף, אחרי 56 (חמישים ושש) שנות עושק, זכו פליטת העם הרב שהיה, לפירורים מן הכספים שהמדינה עשקה, כספים שלו רק ניתנו בצדק וביושר, לו רק לא נמנע ונאסר ונחנקה הזכות לתבוע ישירות מגרמניה, אפשר אבי, ניצול מחנות עבודת הכפייה, היה מאריך חיים וימים וכמותו מאות אלפים שידעו עמנו עוני והשפלות.
אז נכון אורי משגב, הצדק איטי, מאחר לפגישות עמנו, אך לפעמים מגיע, אף כי מאוחר. אז לא הפסדת אורי משגב, לא הפסדנו. הצדק בדרך אלינו. האם נמצא אותו, האם יימצא?
#מנוצליהשואה #ניצוליהשואה #ביתהמשפט #חשיפה #משרדהאוצר #אורימשגב #יהדותרומניה #קורינההסופרת #נשיאביתהמשפטהעליוןאהרןברק #עושקניצולישואה #ישראל #לרווחתמנוצליהשואה
0 views0 comments