מהרו כי כלו הנרות

המציאות הישראלית בועטת

ביום רביעי היה אצלי  אבי ארזוני שמגדל ירקות ופירות בעזוז.

עליו נודע לי מכתבה בהארץ.

“באיזה מחיר תמכור לקואופ האורגני שלנו?"

“15 ש”ח לק”ג, לקניה של מינימום ארגז של שישה ק”ג."

זה המחיר שהוא גובה מחנות אורגנית והם מוכרים בשלושים ש”ח, כמו הספק הנוכחי שלנו.

מישהו לוקח לעצמו אותה הכנסה ממכירה בחנות כמו מי שעובד כל השנה בגידול ובטיפוח התוצרת.

העליתי את העניין לדף הקואופ, קיבלתי תגובות חיוביות והערב צלצלתי לעדכן אותו. הבחור מודיע בלא להניד עפעף טלפוני שהוא חוזר בו ויואיל בנדיבותו להעניק לנו הנחה של 10% ואך ורק עשרה אחוזים. למזלי, שיחות טלפון אני מקיימת בישיבה. האם מישהו ניסה להפעיל עליו לחץ שירד מזה? בניגוד למנהגי לעבור הלאה הלאה הפעם באופן מודע ובכוונה מראש אמרתי לו שזה חמור מאד כשאדם לא עומד בדיבורו – וגם לא טרח להודיע על כך! – אז הוא התנצל במלים, שבעיניי שוות כקליפת השום.

בעצם פחות כי קליפות שום הולכות אצלי לקומפוסט. מה במציאות הישראלית הנוכחית הייתי צריכה לעשות אחרת, מלבד להחתים אותו על המקום… עם היד על התנ"ך הקוראן והברית החדשה ובתצהיר בבית המשפט, מה? הסכיתו חבריא והגידו, היש בישראל מגדל פירות אורגניים הגון ובעל יושרה, שמלה שלו היא מלה.

מחפשת.

#יומןתלאביבי